במאמר זה יפורטו סמכויות השוטרים והחוקרים לגבי עיכוב או מעצר חשודים בעבירות פליליות, שחקירתם טרם נסתיימה.
סמכות עיכוב של שוטר:
עיכוב בידי שוטר / עובד ציבור, לפי ס' 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996: מקום בו נתעורר אצל שוטר יסוד סביר לחשד שאדם ביצע עבירה או עומד לבצע עבירה העשויה לסכן את ביטחונו של אדם או את שלום הציבור או את ביטחון המדינה, רשאי השוטר לעכבו במקום הימצאו על מנת לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ו/או למסור לו מסמכים, לרבות זימון לחקירה. זמן העיכוב לא יעלה על 3 שעות מרגע שהודיע השוטר לחשוד כי הוא מעוכב.
במידה שהחשוד אינו מוסר את פרטיו ו/או לא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו, או קיים חשד שהחשוד עומד לבצע עבירה העלולה לסכן את שלום הציבור, רשאי שוטר לבקש ממנו להתלוות אליו לתחנת המשטרה לחקירה או לזיהוי.
סמכות זו קיימת גם כאשר מדובר באדם שהיה עד לדבר עבירה, ומקום בו לא ניתן לברר את זהותו או לחוקרו על שראה, רשאי שוטר לעכבו על מנת שימסור את עדותו או לזמנו לחקירה בתחנת המשטרה במועד אחר.
עיכוב בידי אדם פרטי:
לאדם פרטי (אזרח) סמכות לעכב אדם אחר אם נכח בביצועה של עבירת אלימות, פשע, גניבה או עבירה שגרמה נזק ממשי לרכוש, וזאת כאשר קיים חשש שהחשוד יימלט מהמקום או שזהותו אינה ידועה.
בנוסף, אדם פרטי רשאי לעכב אדם אחר (אזרח) על סמך קריאתו לעזרה של פלוני, המצביע על המעוכב כחשוד בכך שביצע עבירה כלפי פלוני. לשם ביצוע העיכוב רשאי האדם הפרטי להשתמש בכוח סביר, ובלבד שלא יהיה בשימוש בכוח כדי לגרום למעוכב חבלה.
עיכוב זה יימשך עד לבואו של השוטר למקום האירוע/העיכוב, ולכל היותר עד 3 שעות. עם בואו של השוטר, יימסר המעוכב לשוטר ללא דיחוי, לאחר 3 שעות; אם לא נמסר המעוכב לשוטר, פגה סמכות העיכוב, והמעוכב רשאי לעזוב את המקום ואין סמכות למנוע זאת ממנו.
חשוב לדעת – הכלל הינו כי יש להעדיף קודם את השימוש בסמכות העיכוב על פני השימוש בסמכות המעצר, על מנת לצמצם את הפגיעה, עד כמה שאפשר, בחירותו של אדם.
כאמור, שוטר או עובד ציבור או אדם פרטי המעכב פלוני, לא יעכבו לפרק זמן העולה על 3 שעות. ואולם, קצין ממונה על החקירה בתחנת המשטרה אליה הובא המעוכב, במקרים חריגים, רשאי להאריך את העיכוב ב-3 שעות נוספות.
עם זאת, חשוב לדעת – מקום בו אדם אינו מציית להוראות שניתנו לו על ידי שוטר או עובד ציבור, או שהוא מפריע לשוטר במילוי תפקידו, הרי שהוא מסתכן בביצוע דבר עבירה, ואז קמה לשוטר סמכות לעוצרו ללא צו של שופט, ולהביאו לתחנת המשטרה.
סמכות מעצר של שוטר:
לשוטר סמכות לעצור אדם בלא צו של שופט מראש, וזאת כאשר יש לו יסוד לחשוד שהאדם עבר עבירה מסוג פשע (עבירה שהעונש הקבוע עליה בחוק – מעל 3 שנים) או עוון (עבירה שהעונש הקבוע עליה בחוק הוא מ-3 חודשים ועד 3 שנים) שיש בה לסכן את ביטחון המדינה או הציבור.
סמכות נוספת למעצר בלא צו של שופט מראש, הינה כאשר מדובר בעבירות שמעצם טיבן הן מסוכנות ויוצרות עילת מעצר, כגון: עבירה שדינה גזר דין מוות (כן, יש עונש מוות במדינת ישראל, פס"ד איכמן) או מאסר עולם, עבירות נגד ביטחון המדינה, עבירות מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים, עבירות אלימות במשפחה וכו'.
כפי שציינתי בתחילת המאמר, יש תמיד לתת עדיפות לסמכות העיכוב ולא לנקוט בסמכות המעצר תחילה, ואולם שוטר יכול לעצור אדם אשר אינו מציית לו על פי סמכות העיכוב, או שמפריע לו להשתמש בסמכות העיכוב.
לקצין ממונה על החקירה בתחנת המשטרה יש סמכות להורות על מעצרו של אדם שהגיע לתחנת המשטרה, כשהוא אינו עצור, למטרת חקירה או מסירת עדות, ותוך כדי החקירה או מסירת העדות מתברר כי מתקיימת לגביו אחת או יותר מעילות המעצר שצינתי לעיל (לכן, יש חשיבות מרובה להתייעץ עם עו"ד פלילי גם לפני חקירה או מסירת עדות במשטרה).
בזמן ביצוע המעצר קיימות מספר חובות לשוטר וגם מספר סמכויות נוספות. אחת החובות הינה כי על שוטר להזדהות, להודיע לעצור שהוא עצור ולהודיע לו בהקדם על סיבת מעצרו; בנוסף, אם העצור מתנגד, קמה לשוטר סמכות להשתמש בכוח סביר על מנת לבצע את המעצר, ולערוך חיפוש בגופו ובכליו של העצור.
אדם שנעצר בלא צו שופט, יובא ללא דיחוי לתחנת המשטרה, ובתום החקירה יחליט הקצין הממונה על החקירה אם לשחרר את העצור מתחנת המשטרה, או אם להורות על מעצרו עד להבאתו בפני שופט מעצרים.
תקופת המעצר ללא צו של שופט מוגבלת ל-24 שעות בלבד, ובתנאים מסוימים רשאי קצין הממונה על החקירה להשהות את הבאת העצור בפני שופט לתקופה שלא תעלה על 48 שעות משעת המעצר.
שחרור בתחנת המשטרה:
קצין הממונה על החקירה רשאי להורות על שחרור העצור בתחנת המשטרה ובלי שהעצור יובא בפני שופט. הקצין יכול להורות כי העצור ישוחרר בתנאים כגון ערבות עצמית, ערבות צד ג' והתחייבות להתייצב להליכי חקירה או למועד הדיון במשפט. בנוסף, יכול הקצין הממונה להטיל על המשוחרר תנאים נוספים, כגון איסור יציאה מהארץ, הפקדת דרכון, מעצר בית עד 5 ימים והפקדת כלי נשק המצויים ברשותו (בעבירות אלימות).
סוג הערבות או תנאי השחרור אותם יכול קצין לקבוע נקבעים לפי מספר קריטריונים: סוג העבירה, עברו הפלילי של העצור, מצבו הכלכלי של העצור ויכולתו להמציא את הערובה הנדרשת. אם החליט הקצין הממונה לשחרר את החשוד בערובה, יש למשוחרר זכות לערור על החלטת הקצין הממונה לביהמ"ש השלום במקרים הבאים: ערר על גובה הערובה וסבירות תנאיה, או ערר על תנאי השחרור בערובה.
תקופת הערבות שניתנה בתחנת המשטרה הינה ל-180 ימים, ואם תוך תקופה זו לא הוגש כתב אישום נגד החשוד, הערבות בטלה. ואולם, אם הוגש כתב אישום נגד החשוד תוך 180 ימים, הערבות תישאר בתוקפה עד לסיום ההליך בביהמ"ש.
